אנחנו נמצאים במלחמה כבר עוד מעט שנתיים, תכלס אנחנו נמצאים במלחמה מהרגע שמדינת ישראל קמה. האמת שאפילו לפני שהייתה לנו מדינה, היינו צריכים לשרוד ולהילחם. איך אני יכולה להיות הלוחמת הכי טובה שיש ולהיות מוכנה לכל צרה שתגיע מעבר לפינה? ואיך אפשר להפוך את העולם לטוב יותר, שילדי ישקיעו את זמנם בשגשוג ופריחה ולא בפיגוע הבא?
המלחמה הזאת גרמה לי לשאול שאלות כמו איך זה קרה ולמה, אבל בעיקר, איך אנחנו מגיבים ואיך נגיב עכשיו לחיים.
בעקבות מלחמות יש נזקים רבים. ירידה בתוצרת מה שמוביל לפשיטת רגל ועוני, אבטלה,
הרס בתים, בתי ספר, בתי חולים ועוד.. פגיעה קשה במערכות מים, תברואה וביטחון תזונתי.
אובדן חיים, פציעות וטראומות.
מיליוני אנשים נאלצים לעזוב את בתיהם ולחפש מקלט, מה שמוביל למשבר פליטים והרס קהילות.
כל זה ועוד, חושף צדדים קיצוניים אצל בני אדם תוקפנות, כוח, שליטה ואגו, אבל גם הקרבה אחווה טוב לב וגבורה.
כשעולה החושך צריך לחזק ולהגביר את האור. יש מספיק חדשות רעות, אני רוצה לחשוף ולהדגיש כאן את האנשים המדהימים ואת טוב הלב שיצאה מהחברה שלנו במהלך המלחמה. אנשים שהתבקשו במאית השנייה להחליט החלטות משנות חיים ובלי לחשוב פעלו והקריבו. ללא שנייה של מצמוץ, הם בחרו באחר ובמדינה.
ענר שפירא ב-7.10.2023 בפסטיבל הנובה מאות צעירים ניסו למצוא מחסה כשהתחילו היריות קבוצה גדולה נכנסה למקלט קטן והמחבלים התחילו לזרוק רימונים, ענר הבין שהרימיונים הולכים להרוג עשרות אנשים, במקום להתחבא, לברוח או לקפוא, בידיים חשופות, הוא תפס כל רימון וזרק אותו. בלי שום מחשבה על עצמו הבין שהוא חייב לעשות מעשה ובלי לחשוב בכלל הקריב והציל עשרות אנשים. ברימון השמיני נהר.
ב-2022 בתחנת אוטובוס בירושלים, מחבל התחיל לירות לעבר ממתינים בתחנה, אלמוג שפיר חייל בחופשה שעבר לייד המקום, זינק לעבר הפצועים והעניק עזרה ראשונה תחת אש, וגרר פצוע קשה למחסה עד שהגיעו כוחות הביטחון.
ב-2013 מחבל דקר באוטובוס בבת ים, יוסי חיון נהג מונית ראה את המחבל בורח ורדף אחריו ברגל וצעק לאנשים לעצור אותו. יוסי האט את המחבל ובזכותו המשטרה עצרה אותו.
יש עוד עשרות סיפורים כאלו על אנשים, חיילים, הורים, אזרחים, נשים וגברים כאחד, שברגע האמת לא היססו לרגע. השילו את עורם והפכו לגיבורי על. סיכנו את עצמם ואף הקריבו במחשבה על האחר.
fight or flight response
אני גם רוצה לתת מעצמי ולתרום. אם זה בטיפול הנפשי או הפיזי, או בלוחמה. גם בשביל תחושת המשמעות וגם בגלל שאם כל אחד יחשוב על האחר ויצא מגדרו ויחשוב להיות הבן אדם הכי טוב שהוא יכול להיות, רק ככה העולם יהיה טוב יותר.
מה שכן, מפחיד אותי שברגע האמת כשאני אהיה בסכנה או אפילו אם מישהו יאבד את ההכרה שלו ליידי (יש לי תעודת עזרה ראשונה) אז לא אדע באותו רגע מה לעשות, אהיה בהלם ואקפא.
להילחם: נטייה להתמודד ישירות עם האיום.
לברוח: אינסטינקט להימלט מהסכנה.
לקפוא: במצבים מסויימים כאשר הילחם או ברח אינם אופציה אפקטיבית מנגנון ההקפאה נכנס לפעולה. במצב הזה האדם קופא במקום כאמצעי התמודדות ולעיתים נחווה כאובדן שליטה.
זה מנגנון הישרדותי אבולוציוני – המוח מזהה סכנה האמיגדלה שולחת אותות לגוף, היפותלמוס משחרר אדרנלין וקורטיזול. מה שגורם לגוף להגיב בהתאם ואינסטנקטיבית לכל אחד מהמצבים, בעזרת הגברת, או הורדת הדופק, חום, גוף נוקשה, או חושים חדים ועוד.
המצב הזה מגיע מהטבע וגם החיות פועלות אינסטינקטיבית בלברוח להילחם ולקפוא
ברגע האמת כשאין זמן וחייבים לפעול:
הרבה פעמים זה גם בא לרעתנו: ובשביל לצאת מזה יש לי כמה טיפים:)
להילחם – לשמור על מודעות ולהשתמש בכל אמצעי שיש בסביבה.
לקפוא – נשימות עמוקות, לזהות את האיום ולהתחיל בתנועה קטנה ברגל או ביד.
לברוח – נשימות ולהתמקד בפתחי יציאה, מסתור.
תמיד צריך להיות מוכנים ודרוכים אבל גם לאזן עם מחשבות טובות. מה שתחשוב ותדבר עליו זה מה שיהיה ביום יום שלך. צריך להיות עם הציוד הנכון והבגדים הנכונים והאיכותיים.
צריך ללכת ברחוב תמיד מוכן. לא בפחד אלא בידיעה שאתה מסוגל לעשות הכל לא משנה מה כי יש לך את היכולות הנכונות והציוד המתאים.
כולנו גיבורים.
בואו נעשה את העולם טוב יותר. תהיו מאורגנים.
אופיר❣💜